פרק ו' משנה ב'

לעילוי נשמתה של

שלומית

​

Valley of desolation, דרום אפריקה. (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)  צלם: אוריאל אודס ©

​

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

אמר רבי יהושע בן לוי:

בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה - הר חורב הוא הר סיני שעליו ניתנה התורה, ומשם כביכול יוצאת בת קול ותובעת את "עלבון התורה", שאין הבריות עוסקות בה כראוי,

שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף - מנודה, מורחק, מובדל מהקב"ה (מדרש שמואל, ונראה שזו גם כוונת רש"י)

שנאמר (משלי יא, כב): 'נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם' - נראה שכוונת המשנה היא על דרך מליצה, לומר שהמילה "נזוף" שנאמרה לעיל, מהווה גם מעין ראשי תיבות של הביטוי בפסוק ממשלי- "נזם זהב באף חזיר".

בנוסף, נראה כי ההשוואה היא מהותית - הפסוק מגנה מצבים שבהם דברים חשובים ונעלים נתונים בידי בריות שאינן יודעות להשתמש בהן כראוי.

ואומר (שמות לב, טז): 'והלוחות מעשה אלוקים המה, והמכתב מכתב אלוקים הוא, חרות על הלוחות'; אל תקרא 'חָרות' אלא 'חֵרות', שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה - פסוק זה מתייחס, לפי פשוטו, ללוחות הברית והכתב שעליהם.

על דרך דרש, מפרשת המשנה את הסיפא של הפסוק ("חרות על הלוחות"), כרמז בשבחו של מי שעוסק בתורה; כי המילה "חָרות" יכולה להיקרא גם כ"חֵרות", ויש בכך רמז, שהחירות האמיתית היא חירותו של מי שעוסק בתורה כראוי, ואינו משועבד לתאוותיו ויצריו

וכל מי שעוסק בתלמוד תורה (תדיר), הרי זה מתעלה, שנאמר (במדבר כא, יט): 'וממתנה נחליאל, ומנחליאל במות'

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

​

מיהו רבי יהושע בן לוי?

רבי יהושע בן לוי* (קרוי גם בר ליואי) היה ראש ישיבה בלוד, ובסוף ימיו הייתה ישיבתו בטבריה. היה עשיר ובעל נכסים, עסק בצרכי ציבור והשתדל לטובת בני עמו אצל השלטונות, בקיסריה וברומא.

באהבתו הגדולה להוראת התורה לימד תורה גם לחולי ראתן (מחלה מידבקת קשה). סיפורים אחדים בתלמודים, הבבלי והירושלמי, מלמדים על מאבקו במינים (נוצרים) שהיו בעירו.

הוא מוזכר רבות באגדה, ומשכך כונה בפני בני דורו "בעל אגדה". זכה לגילוי אליהו הנביא באופן תדיר, והמדרש מספר כי הוא נמנה על התשעה שנכנסו בחייהם לגן עדן.

ישנם מספר זיהויים למקום קבורתו:  בית שערים, ציפורי, או כפי שצויין לעיל – לא נקבר אלא עלה השמיימה....

* ישנן דעות שהיו שני תלמידי חכמים בשם רבי יהושע בן לוי שחיו בתקופות שונות, אך אין כאן מקום להאריך בענין.

מאמרותיו-תורותיו:

• "מלה בסלע ומשתוקא בשתים" (בשבח נקיות הלשון)
• "גדול הוא השלום"

משנתנו היא משנתו היחידה של רבי יהושע בן לוי בפרקי אבות, ובה הוא משמיע לנו את אותה בת קול היוצאת בכל יום מהר חורב,  כלומר הר סיני,  ודורשת את עלבונה של תורה.

תודעת מעמד הר סיני ליוותה את ריב"ל ומופיעה רבות בדבריו בתלמוד [ראה מסכת קידושין ל.].

במסכת שבת (פח:) הוא מרחיב על אשר התרחש במעמד הר סיני:

"ואמר רבי יהושע בן לוי:...  כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נתמלא כל העולם כולו בשמים...

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל, שנאמר "נפשי יצאה בדברו".

ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן, דיבור שני היאך קיבלו? - הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים, והחיה אותם.....

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? ...

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה!

...

אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה -"אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמר להן: למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם?....

שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? ....

שוב מה כתיב בה "כבד את אביך ואת אמך" אב ואם יש לכם?

שוב מה כתיב בה "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב" -  קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?

מיד הודו לו (המלאכים) להקב"ה."

מיהו בן חורין?

נתן שרנסקי:

"אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך, כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי!

אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה".

תרבויות שונות מתייחסות למושג "חירות" בדרכים שונות, והוא טומן בחובו חירויות מגוונות: המחשבה, הדת, ההפגנה והמחאה ועוד ועוד.

הפילוסוף ג'ון לוק*, למשל, ראה את הזכות** לחירות כזכות טבעית*** של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. עם זאת, ישנם מקרים בהם יש צורך להגביל את חירותו של האדם: אם הוא מהווה סכנה לעצמו, במקרה שהוא פוגע בזכויות של אדם אחר או שהוא פוגע בחברה ובסדר הציבורי.

*נתן שרנסקי, מתוך "לא אירע רע".

**ג'ון לוק (באנגלית: John Locke;‏ 29 באוגוסט 1632 - 28 באוקטובר 1704) היה פילוסוף ורופא אנגלי.

***חרות האדם, ויקיפדיה

העולה מתפיסה זו הוא שמחד, האדם יכול לבחור לחיות את חייו כאוות נפשו, ומנגד יש לכך גבול. מקרי הקצה, הדוניזם או אנרכיזם, עלולים לפגוע באחר, וכאן, עובר הגבול.

האם האדם הדתי יכול להיות בן חורין?

לכאורה, הדת היא אחד מהגורמים הכובלים ביותר והעומדים בסתירה לרעיון החופש והחירות. שהרי, האדם אינו במרכז, כי אם אלוקים, והבחירה ניתנה לאדם (ובחרת בחיים וכו'). ובאופן פרדוקסלי הוא מחוייב לבחור*!

שימו לב כיצד בחר ריה"ל לתאר את הפרודקס, בשירו הנפלא "עבדי הזמן":

עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –

עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:

עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ

"חֶלְקִי אֲדֹנָי!" אָמְרָה נַפְשִׁי.

עבדי הזמן הם אנשי ההווה, שלכאורה בוחרים את דרכם בחיים באופן חופשי, אולם המתבונן מן הצד יוכל לראות כי התנהגותם מושפעת, ובפועל מגיבה לסביבתם. בכך, הם עבדים לתרבות, שפה, לבוש וכו'. מי שבחר באלוקים, בחר במי שהיה, הווה ויהיה. רוצה לומר, מעבר לזמן ולמקום, ובכך הוא חופשי.

משנתנו מדגישה כי בניגוד למה שהיינו חושבים, בן החורין הוא לא רק האדם המאמין (בלב) כי אם האדם הדתי. כתבתי במכוון "דתי" ולא הסתפקתי במילה "מאמין" משום שפירוש המילה "דת" הוא חוק**, וחז"ל הדגישו במשנה כי: "אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה".

בן החורין של חז"ל לא רק לומד תורה אלא עוסק בה. כלומר, משקיע את ראשו ורובו בה, משל הייתה עסק, וגדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה***.

העולה מן הדברים הוא שככל שאדם מחובר יותר לבוראו ומקיים את מצוותו, הרי הוא בן חורין.

מדוע? מכיוון שבכך הוא מוציא לפועל את עצמיותו, קרי – היותו אדם שנברא בצלם אלוקים. גם אם אמנם, אנו רחוקים מתחושת השלמות הזו, ישנה כמיהה בסיסית ברוחו של האדם לבוראו, אותה היטיב לתאר ריה"ל.

לסיום, אם כבר ציטטנו בראשית דברינו את נתן שרנסקי, נזכיר את אחת הסיסמאות המפורסמות במאבקי זכויות האדם בעולם Let my people go"!".

סיסמה זו, שהיא למעשה תרגום חלקי של דבריו של משה לפרעה "שלח את עמי". במקור, אמר משה "...שלח את עמי ויעבדוני"****. רוצה לומר, לא די לנו בחירות ללא מטרה. החירות היהודית טמונה באמונה באלוקים ובתורתו.

*למרות שניתן כמובן לקרוא זאת כעצה טובה.

**ראה למשל: "ואת דתי המלך אינם עושים". מקור המילה הוא פרסי.

***קידושין, מב.

****שמות ז, כו.

​

בנימה אישית – כיצד שומעים בת קול?

אוריאל מספר:

"מה לא היינו עושים כדי לשמוע הקלטה של מעמד הר סיני? לראות את הקולות?

לא רק שאיננו יכולים לשמוע הקלטה מהעבר, אפילו קולות מההווה איננו מצליחים לשמוע וצריכים את רבי יהושע בן לוי שיאמר לנו "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב (הר סיני), ומכרזת ואומרת...".

כאן טמונה נקודת התורפה של המשנה. המשנה באה לזעזע "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", אך ברגע שאיננו שומעים זאת באזניים שלנו, הרגש נהיה כהה. כחלוף הזמן, הזעזוע מתעמעם.

מכאן אני רוצה להעלות את השאלה "כיצד אפשר לשמוע מישהו שאיננו?".

"כיצד אפשר לשמוע את צורת דיבורו והלך מחשבתו, והליכותיו, וצחוקו?"

כמובן שההקשר הם הסיפורים שאנו מספרים על שלומית. הנשמע את קולה?

פעם אחת כשטסנו לחו"ל, אחרי שנחתנו הלכנו לקחת את הרכב השכור. היה שם תור, כי מסתבר שהרבה מהנוסעים בטיסה קנו נופש שכולל 'טיסה,מלון ואוטו'.

לפנינו היה זוג צעיר. כשהגיע תורם הייתה בעיה כי כרטיס האשראי שלהם לא עבד בחו"ל, או משהו כזה. הם היו צריכים אותו בשביל הביטוח של האוטו (חברת ההשכרה גובה מהכרטיס השתתפות עצמית במקרה של תאונה או דו"חות..). הם היו תקועים..

אחרי התלבטות קצרה נתנו להם את שלנו. כשעוד התלבטנו, שלומית אמרה "אם היינו במצב שלהם היינו רוצים שיעזרו לנו" וזה היה סוף ההתלבטות.

באזכרתה של שלומית, ליאור, אחיה הבכור של שלומית, העלה נקודה עדינה וחשובה:

"שלומית, אני שומע לאחרונה הרבה סיפורים עלייך. הרבה סיפורים נפלאים שלא הכרתי. של שלומית שלא הכרתי. וזה קשה לי, כי הסיפורים הללו דוחקים את מי שהיית בשבילי. את שלומית שאני הכרתי. שלומית של היום יום. שבאה לבקר את האחיינים ומתעניינת במה הם עושים. את הילוכך הפשוט והשמח כשנכנסת לחדר..."

אכן, קשה מאוד להעביר תחושות וחוויות שחווינו.

כל סיפור נותן אור אחר, גוון אחר. ואני תקווה שממגוון הסיפורים מתקבלת תמונה בהירה, נכונה ואמיתית של שלומית, כפי שהיא פשוט הייתה – שלומית."

​

משנה ב':

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:

בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם", וְאוֹמֵר "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת":

​