פרק ב' משנה טז'

לעילוי נשמתה של

שלומית

​

נחש, בנגב.  (התמונות ממקומות בהם שלומית ואני טיילנו)  צלם: אוריאל אודס ©

​

לימוד לעילוי נשמת אהובתנו היקרה, שלומית מנדי מיה אודס (ברט)

רבי יהושע אומר - אמרתו ה"משולשת" של תלמידו השני של ריב"ז.

עין הרע - "צרות עין וחמדת ממון" (מאירי),

ויצר הרע - שאינו נלחם ביצרו, אלא מניח לתאוותנות ולנהנתנות להשתלט עליו,

ושנאת הבריות- אדם בעל שנאת חינם לבריות או להפך, אדם קשה שמביא על עצמו את שנאת הבריות.

מוציאין את האדם מן העולם - אלו ימיתו האדם בלא ספק:

צרות העין והמרדף חסר התכלית אחר ממון; חיים לא בריאים של תאוות ונהנתנות; שנאה ומרה שחורה – כל אלו מחלים את האדם, מתישים את כוחותיו ומביאים למותו בטרם עת.

(מבוסס על פירוש לפשט המשניות 'נר למאה', לר' יחיאל וינרוט)

​

עולמו של רבי יהושע

לכאורה משנתנו די ברורה. כל אדם מבין מיד שאלו הם דברים שליליים בעלי השפעה רחבה על כל דרכיו של האדם – מחשבותיו, רגשותיו ולבסוף גם מעשיו.

ניתן להתעמק מהו בדיוק אותו עולם ממנו יוצא אדם הדבק בעין הרע, יצר הרע ושנאת הבריות:

העולם הזה - כפי שראינו בפשט, הם מביאים למוות.

העולם הבא - אדם שדבק במידות אלו מאבד את עולמו הבא.

עולמך שלך - חייו של אדם כזה אינם חיים. הוא כל הזמן עסוק בתפל, ובכך מפספס את העיקר בעולמו הפנימי האמיתי.

עם זאת, אם נעיין מספר משניות לאחור, נראה כי על רבי יהושע נאמר אשרי יולדתו - שניחן בכל המעלות הטובות, אהוב על המקום ואהוב על בריותיו.

אף נאמר בירושלמי: "משמת רבי יהושע פסקו עצות טובות ומחשבות טובות" [1].

לכן לא ברור מדוע בחר לנקוט אדם כה חיובי בשלוש אמרותיו השגורות על פיו בלשון שלילית בבחינת "סור מרע"?!

מרבי יהושע, אשר היה משבט לוי ואף שרת עם שאר הלווים המשוררים בבית המקדש, היינו מצפים שינקוט בלשון 'עשה טוב', אשר מגביהה נפש ורוח ומרחיבה לבו של אדם.

רבי יהושע, מתלמידיו של ריב"ז, לא רק שרת במקדש אלא גם ראה את חורבנו של בית המקדש השני, ועל כן ראה את ההשלכות המעשיות החמורות של שנאת הבריות – הוי אומר שנאת חינם.

כפי שאמרו חז"ל:

"אבל מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם" [2]. לכן ברור מדוע מדבר רבי יהושע במשנתנו על שנאת הבריות.

ככלל, שלושת העניינים במשנתנו גורמים לפירוד, אך אין בהם מעשה שניתן להגדירו כעבירה! על כן דווקא הוא הזהירנו עליהם, שכן הפירוד הנו בדיוק הפך דרכו המחברת של רבי יהושע מהמשניות הקודמות – חבר טוב:

עין הרע גורם לפירוד בין אדם למקום: אם אדם מסתכל על בריותיו של הקב"ה בעין רעה, סימן שיש לו ביקורת כלפי איך שהעולם נברא ולכן גם לא יכול להיות "חבר" של הקב"ה.

יצר הרע גורם לפירוד בין אדם לעצמו: ההשתלטות של יצר הרע אינה נותנת לאדם להיות חבר עם עצמו.

שנאת הבריות גורם לפירוד בין אדם לחברו: כיצד ימצא חבר טוב אם הוא נגוע בשנאת הבריות? [3]

מעולם לא נצחני אדם...

במסכת עירובין [4] מופיע הקטע הבא:

"אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוקת ותינוק".

רבי יהושע, שהיה חכם ושנון בדיבורו, אשר חכמי אומות העולם ובינהם קיסר רומי התייעצו והתווכחו עמו לא פעם, מספר לנו ששלוש פעמים בלבד בחייו הוא נוצח ע"י אדם אחר. הדבר המפתיע הוא שמי שניצח אותו לא היה פילוסוף גדול, אלא דווקא אנשים פשוטים ותמימים. אשה תינוק ותינוקת.

שלושת הסיפורים הללו שופכים אור חדש על משנתנו, כפי שנראה להלן.

האשה

פעם אחת התארח רבי יהושע במלון דרכים. האשה, בעלת המלון, הכינה לו תבשיל והוא אכל ולא שייר דבר בקערתו. למחרת, שוב הגישה לו ושוב פעם אכל ולא שייר דבר בצלחתו.

ראתה זאת בעלת המלון וביום השלישי המליחה את התבשיל יותר מדי, בכוונה!

כיוון שטעם את המליחות, משך ידו מן הקערה.

ניגשה אליו בעלת המלון ושאלה אותו: רבי, מפני מה אינך סועד?

רבי יהושע, שלא רצה להעליב את כישורי הבישול שלה, ענה שהוא כבר אכל לפני כן ולא כ"כ רעב.

על כך ענתה לו: אם היית שבע, הרי שהיית צריך גם לא לאכול מן הלחם שמוגש עם התבשיל, ולא כך נהגת!

רבי יהושע ההמום לא ידע מה לענות. היא צודקת.

וכך לשון הגמרא: "אמרה לי: רבי, שמא לא הנחת פאה בראשונים? (בשני הימים הראשונים, ייתכן שסיימת את הקערה בלי להותיר בה דבר?). ולא כך אמרו חכמים 'אין משיירין פאה באילפס אבל משיירין פאה בקערה'!".

רש"י מסביר את החלק האחרון של הסיפור. האילפס הוא כלי הבישול שנמצא על האש, ממנו השמש מחלק את התבשיל לקערות עבור הסועדים. בימים הללו היה מקובל שהשמש מחלק את כל מה שהיה באילפס לקערות, אך הסועדים מצידם משאירים חלק מהתבשיל בקערה אשר חוזרת לשמש וכך גם לשמש יש מה לאכול.

רבי יהושע לא נהג כך ועל כן האשה, בעלת האכסניא, רמזה לו על ידי המלחת התבשיל. משנואשה שהוא יבין, סיפרה לו בעדינות את אשר הוא עשה.

מהידוע לנו על רבי יהושע, מהאופן בו הוא ניסה לא לפגוע ברגשות האשה ומכך שכלל לא הבין את הרמז שלה – מכל זה ברור כי רבי יהושע לא התכוון להזיק לשמש וכלל לא היה מודע אליו.

אז מהו אם כן המסר הגדול שרבי יהושע מנסה ללמדנו מסיפור זה?!

אלא שזה בדיוק מה שרבי יהושע רוצה ללמדנו! במובן עדין יותר, ניתן לפרש שעין הרע (צרות עין) אינו רק מחשבות שליליות על הזולת, זה גם מבט מצומצם על המציאות, שאינו רואה את האחר, את "האנשים השקופים"...

תמיד עלינו לפקוח עינינו לנקודת מבט רחבה יותר המכילה גם את הזולת, גם את אותו שמש מאחורי הקלעים.

ואין מתאים מרבי יהושע, שהזולת (חבר טוב) הוא חלק בלתי נפרד מתורתו, שיאיר עינינו על כך.

התינוקת

"פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה.

אמרה לי תינוקת אחת: רבי, לא שדה היא זו? (מדוע אתה עובר דרך שדה של מישהו אחר?)

אמרתי לה: לא דרך כבושה היא? (איני מזיק לחיטים בשדה, כיוון שבין כה כבר יש כאן שביל)

אמרה לי: ליסטים כמותך כבשוה." (אינך שונה מאותו פושע ראשון שהחליט "לקצר" דרך השדה, כיוון שהמעשים שלך ושל כמותך נותנים לגיטימציה לאותו פושע ראשון ושני ושלישי... עד שהשביל הפך להיות שביל ככל השבילים. כיצד אינך מתבייש ללכת בדרך שכבשוה ליסטים?!)

סיפור זה מקביל בבירור לאמצעיתה של משנתנו - הסיפור מלמד אותנו בדיוק את דרכו של יצר הרע.

יצר הרע משכנע אותך שמה שאתה עושה זה בסדר גמור, אינך פושע. קצת רכילות, קצת לשון הרע על הזולת – "אז מה?!" טוען היצר. "כך העולם מתנהל. אינך הראשון שעושה זאת, זה חלק מהחיים".

כך יצר הרע הולך ומשכנע שמעשים שליליים הם בעצם בסדר גמור, עד שאיננו רואים את השדה אלא את הדרך הכבושה. אומרים "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" ואילו כאן היצר הוא זה שכבש אותך.

כדי לחשוף את תחבולותיו של היצר הרע, צריך תמימות כמו של ילדה קטנה.

התינוק...

"פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים.

אמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר?

אמר לי: זו קצרה וארוכה, וזו ארוכה וקצרה.

הלכתי בקצרה וארוכה. כיוון שהגעתי לעיר - מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין (ולכן לא ניתן להכנס לעיר).

חזרתי לאחורי, אמרתי לו: בני, הלא אמרת לי 'קצרה'?!

אמר לי: ולא אמרתי לך 'ארוכה'?

נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם, מגדולכם ועד קטנכם!"

לסיפור מסר ברור, אין קיצורי דרך בחיים! כדי להגיע ליעד יש להשקיע, לעבור דרך ארוכה, אך לבסוף מסתבר שדווקא זו היא הדרך הקצרה.

אם נעמיק, נשים לב שהילד הקטן אף מלמדנו את החשיבות בדחיית סיפוקים – יש לבחור דרך ארוכה וקצרה. הדרך לכך היא ע"י הקשבה לשכל ולא לרגש. בלשון חסידות חב"ד 'מוח שליט על לב'. סוף הסיפור אף ממחיש שהתכונה העיקרית של הילד היא דווקא החכמה - נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם, מגדולכם ועד קטנכם!"

שנאת חינם (שחז"ל מסבירים שזוהי הכוונה בשנאת הבריות במשנתנו) הנה שנאה ללא סיבה. זה בדיוק 'לב שליט על מוח' במקום 'מוח שליט על לב'.

ברגע של כעס על הזולת, שים לב שלפניך שתי דרכים:

אם אינך שולט בכעסך ושופך הכל החוצה... הרי שהלכת בדרך קצרה שהיא ארוכה, שכן ספק אם אי פעם תצליח לפייסו.

אך אם תנהג באיפוק, תשמור את הדברים עד שתרגע ותוכל לחשוב שוב על מה שקרה – אין דרך ארוכה מזה, אך לבסוף יסתבר לך שזוהי דרך קצרה.

נשים אל ליבנו, שלושת הסיפורים של רבי יהושע – סיפור אחד הם! סיפור של מסע, עם תחנות ביניים ללינה ואגירת כוחות ועם הליכה בדרכים ובשדות, עד אשר מתקרבים ליעד – העיר, מקום הקבע.

ואין זה אלא משל להליכה בעולם הזה, הארעי (המכונה בפי חז"ל "פרוזדור") עד אשר מגיעים לעולם הבא, הנצחי (המכונה בפי חז"ל "טרקלין").

כשאתה נמצא בדרך, פקח עיניך והתחשב באנשים שסביבך, שמור על תמימותך ואל תיתן ליצר הרע לבלבל אותך. יקרו בפניך פרשות דרכים בהם תיאלץ לבחור בין דרך זו או אחרת – שקול היטב במאזני החכמה ואל תיגרר אחר הרגש – עד אשר תגיע אל העיר, מקום המבטחים.

​

בנימה אישית - האנשים השקופים

ישנו מסר מאוד חשוב ועדין שרבי יהושע מנסה ללמדנו - ושלומית יישמה אותו היטב. דיברנו בפירוש על המשמעות של עין הרע (צרות עין) במובן של מבט מצומצם על הסובב, של אי ראיית הזולת. במיוחד בהקשר של "אנשים שקופים" (השמש בסיפור האשה).

אחד הדברים ששמתי לב אליהם כשרק הכרתי את שלומית זה שלא היו אצלה "אנשים שקופים".

בכניסה וביציאה מהאוניברסיטה, תמיד הייתה מדברת טיפה עם השומרים. בכניסה לספרייה או לבית הסטודנט, ישנם פנסיונרים מתנדבים שמפקידים אצלם את התיק. כל הזמן מספר אנשים מפקידים במקביל וממשיכים הלאה.

אך שלומית תמיד הייתה פותחת בשיחה "מה שלומך היום?" "אתה זוכר אותי מהפעם הקודמת?" מחייכת וצוחקת.

זוהי תכונה שקשה לכתוב עליה, זה לא ממש סיפור, רק כמה מילים פה ושם. אך הכמה מילים הללו עושות את כל ההבדל.

זה היה נכון בשני הכיוונים, גם כלפי אנשים שקופים שנמצאים "למעלה". שלומית הייתה מתרעמת על כך שאדם שכיר לפעמים התרשל בעבודה בטענה 'אני זה שעובד קשה ובעל הבית מרוויח בקלות'. צריך לראות גם את העצמאי, יש לו צרות משלו ודאגות רבות שהעסק ימשיך לתפקד וימשיך לפרנס את כל העובדים.

נסיים במילותיו של הרב קוק:

"ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו, על ידי שנאת חינם,

נשוב להיבנות, והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חינם" (אורות הקודש ח"ג עמוד שכג')

מקורות:

1.         התלמוד הירושלמי: מסכת סוטה ט' טז'

2.         מסכת יומא ט' ע"ב

3.         ע"פ שיעור של הרב אורי שרקי על משנתנו

4.         עירובין נג' ע"ב

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַיִן הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

​